על הפרויקט

‏‏‏הבלוג השיתופי "מכתב לנערה שהייתי" הוא סוג של מכונת זמן:
נשים כותבות אל הנערות שהן היו פעם.

הבלוג עלה מתוך תקווה ליצור פאזל כן, מורכב וצבעוני של מגוון האופנים שבו חווינו את תחילתה של נשיוּת.
כמה בלבול היה שם, כמה ניסוי וטעייה, בכי וצחוק, קנאה ואהבה, מבוך של גילוי, אנחנו מול העולם, והכול בגוף שמשתנה ומצמיח הרגשות חדשות שלא ידענו, כלפינו וכלפי אחרים.

גם אוסף המכתבים ההולך ומתהווה הוא רבגוני וסוער:
חלק מאתנו בוחרות לכאוב כאב שעדיין לא נאמר, להגיד את המילה שהיינו צריכות ולא שמענו, לעשות את השיחה ההיא שמעולם לא נעשתה, לבקש סליחה מעצמנו או מאחרים.
חלק בוחרות לצחוק, לעוף על מי שהיינו, לשמוח על שהיינו, לצרוח את שהיינו, לפרגן לעצמנו, להפסיק לכעוס, להפסיק להאשים, להתגאות.

לנסיעה הזאת במכונת הזמן יש כוח אדיר, הרגשה שאנחנו יכולות להסיט את העבר מנתיבו ולהחזיר איזה שקט לנערה שהיא אנחנו. ולא רק לעצמנו:
יש לנו תקווה משמעותית (ואולי גם יומרנית) שנערות בהווה יסתקרנו לקרוא הרהורים של נשים שמביטות לאחור, ואולי גם ייקחו מהמסעות האינטימיים האלה משהו לעצמן.

את מוזמנת לכתוב לנערה שהיית ולצרף את מכתבך לאוסף. להנחיות לחצי כאן.