25 בינואר 2014

נשמה אבודה שלי | הילית

את עזובה ופגועה. אימא שלך עובדת רוב היום, ואבא שלך אוורירי. 
לחבורת ילדים אנונימיים בכל מיני גדלים וצבעים את קוראת חברים, והם לפעמים קוראים לך לשחק אִתם למטה, רק לפעמים. בכיתה את רוב הזמן "התלמידה החדשה" או "המוזרה הזאת", ולא ממש מגניב לדבר או לשחק אִתך. את שונה. 

את מקווה בכל לבך שהילה תזמין גם אותך לאחת מאותן המסיבות הסגורות של ערב יום שישי. אבל הילה לא תזמין אותך, כי את ילדותית מדי. אין לך נעלי עקב, והגרביון תלוי כמו שק על שתי רגלייך הדקיקות.

את כמו בן, ורק טושים ועפרונות מעניינים אותך. את נרדמת על השולחן הירקרק בכיתה, והמצח שלך מוחק מאות קשקושי עיפרון המסמנים את הגבול העובר בינך ובין שותפתך השמנמנה והלא מקובלת. 

את חולמת שרוני מציע לך חברות ושענבל מתחננת שתיקני אִתה ביחד מתנה לטל.
את מתעוררת... המורה שולחת אותך לשטוף פנים, ובשירותי הבנות את מוצאת את עצמך משפשפת בכל כוחך את כל הגרפילדים האפורים המרוחים על פנייך ועל אמות ידייך.
את "ילדת מפתח". תמיד תמיד לבד. 
אין לך שמחת חיים, ואין מספיק כסף בבית כדי לשמח אותך בדרכים עקיפות שלא כוללות תשומת לב ואהבה, כמו טיולים, מתנות, נסיעות וחוגים.
את חושבת. חושבת הרבה מדי, בעיקר על החיים האלה שנגררת לתוכם בעל כורחך, ואיך שני אנשים כל כך תלושים וחסרי אחריות יכלו לקחת לידיהם את שרביט האלוהים ולהפיח חיים עלובים וחסרי כול בגוף כה זעיר וחסר אונים.

בקרוב מאוד את תהפכי לברבור.
את תמצאי את מקומך בעולם גם אם אינו כולל גרביון צמוד ונעלי עקב.
ואפילו תלמדי לנצל היטב את מניית הבלונד שניתנה לך מול בני המין השני.
את תפתחי שנינות עוקצנית שאין שנייה לה וחוש הומור שישאירו לצדך רק כאלו שמבינים, כי גם הם כמוך.
את תמצאי את המעגלים היצירתיים עבורם נוצרה נשמה אבודה שכמוך. והמעגלים האלה ייתנו לך כוח.
את מתבגרת לאט. כזאת את. תמיד תישארי קצת ילדה.
נאיבית וחסרת טקט.

את תעברי הרבה דברים בדרך, חלקם קשים, אבל את כבר למודת קשיים.
את חזקה.

את תהיי אהובה. יהיה לך בעל. יהיו לך ילדים.
את תעשי אמנות. את תצליחי בזה. 

ותזכרי, את לא טיפשה, קוראים לזה דיסלקציה! יש את זה לרוב האנשים היצירתיים!
אוהבת אותך, את אחרת ומיוחדת.

הילית מהעתיד