חוזרת אלייך | גילי פליסקין

גילי שלי. קטנה שלי. אהובה שלי.

אני יודעת כמה היה לך קשה. וכמה לבד. וכמה בושה.
וכמה אימה. אני יודעת בדיוק איך הרגשת. אני יודעת כמה פחדת. כמה חסרת ביטחון היית. כמה שנאת את עצמך. חשבת שאת חריגה. מכוערת. שלעולם לא תהיה לך אהבה.

אני יודעת היטב, כי עשיתי כל מה שיכולתי כדי לא להיות את. רציתי להיות מישהי אחרת. הכי שונה ממך שאפשר.
רק לא להרגיש את מה שאת הרגשת. ברחתי ממך. התנתקתי. השארתי אותך מאחור. בניתי לי חיים אחרים.

התכחשתי למי שהייתי. למי שאת. את רצית למות, ואני עשיתי כל מה שיכולתי כדי להרוג אותך. חשבתי שקברתי אותך.

איזה מזל שאת חזקה. איזה מזל ששרדת שם.
איזה מזל שחיכית לי עד שחזרתי. 
אם רק הייתי יודעת אז כמה את מדהימה. איזה אוצר את.
איזה פלא. כמה יופי. אבל אני יודעת היום. אני במקום אחר. עושה המון עבודה. עדיין. בשביל שתינו.
ועכשיו אני חוזרת אלייך. מדברת אלייך כל לילה לפני השינה, אהובה שלי. מחבקת אותך חזק ולוחשת לך שזה יעבור,
ושאני תמיד אהיה אתך. אומרת לך כמה את יפה ומהממת. כמה אני אוהבת אותך. כמה אני מתגעגעת אלייך.
כמה אני רוצה אותך. אִתי.

אני כמהה לחזור אלייך. להיות שוב את. בדיוק כמו שאת.

את אני, ואני את. כל מה ששלי שלך, וכל מה ששלך שלי.

באתי לקחת אותך. אליי. לתת לך חיים חדשים.

שבהם תהיי בטוחה ואהובה. תמיד.

אין לך מה לפחד יותר.

אני כאן. אִתך.

אוהבת.

גילי