יש היסטֶריה בקיום שלך בעולם: להיזכר. להשפיע. לשנות. להיראות.
להיספר.
את מפחדת משקט.
אני לא מקנאה בך. נדמה לך שככה זה, שאלה החיים. אין לך מושג שכל זה
שוכך מתישהו, שאפשר לנוח.
את בטוחה שזה אושר: ההלם הזה, הרעד, התנועה הבלתי פוסקת, ההתרוצצות.
בולעת את העולם כמו נשימה אחרונה. טורפת את החיים אבל מפחדת להפריע את
סדר הדברים. תמיד ילדה טובה. תמיד משתדלת.
אני לא מקנאה בך. מודדת כל יום מסכה חדשה. מי להיות, עד כמה ואיך
בדיוק.
אני לא מקנאה בך. מְכל דקיק, גבעולי. בעומק, הכול רותח, גדוש ופועם.
שום קשר בין איך שאת נראית לאיך שאת מרגישה בפנים.
שום קשר בין איך שאת נראית לאיך שאת מרגישה בפנים.
אני רוצה ללחוש לך בסוד:
אל תיתני את הכוח שלך. אל תישָפכי החוצה, אל תבזבזי אותך.
אל תהיי נחמדה. אל תהיי מקסימה. אל תהיי יפה. אל תהיי טובה.
אל תפחדי כל כך.
אל תפחדי כל כך.
