מה את רוצה להרגיש כשתהיי עם האיש שאוהב אותך? מה תרגישי בלב או בבטן, בכתפיים, באגן? דמייני לפרטי פרטים – לא אותו, לא את מראה פניו, לא את מה שהוא אומר, לא את מה שהוא עושה, לא את מה שהוא חושב עלייך, לא אותו, לא. דמייני אותך, בגופך, לפרטי פרטים. איך את נושמת כשמישהו אוהב אותך, ומה את מרגישה כשהוא שם, ומה המבט שלו עושה לך, ואיך נראים החיים שלך לאור האהבה שלו, ואיך את מלאה ושמחה ופורחת כשיש איש שאוהב אותך ככה, בשפע. ואז תנצרי את הדמיון הזה ותעטפי אותו ברוך וקחי אותו אתך בעדינות לכל מקום. זה, ורק זה, הוא הרצון שלך. יהיו בדרך הרבה דברים שיתחזו לזה, יהיו כאלה שיגידו את הדברים הנכונים ויעשו הכול כמו שצריך ויחייכו חיוך מקושט בגומות חן, אבל הם לא יהיו שם באמת, הם לא יאהבו. ואת תוכלי להציץ בתמונה שציירת לך, ולראות שזה בכלל לא דומה, שזה קטן וצפוף ומכווץ את הבטן במקום להרחיב את הלב, ותוכלי להיזכר מה את באמת רוצה, וללכת לחפש את זה במקום אחר.
ובכל פעם שתרצי איש ויישאר בך ספק – אם הוא רוצה או לא, ולמה לא, ואולי בכל זאת כן, ואולי אם תתאמצי, או תוותרי קצת, ולמה שום דבר אתו לא פשוט וברור – תעלי בפנייך את התמונה הזאת, הברורה מאוד, השופעת נדיבות ושמחה, ובמקום לשאול אם הוא רוצה להישאר, תשאלי אם את רוצה. את התשובה תדעי בגוף. תקשיבי לה. תעשי מה שהיא אומרת. התמונה הזאת תוביל אותך אליה.
