היי את, את בטח לא מכירה אותי. טוב, מבחינתך אני בכלל לא קיימת. מבחינתך
בקרוב מאוד גם את לא תהיי קיימת. אני רק רוצה להגיד לך כמה דברים.
אני אַת בעוד כמה שנים טובות, לא הרבה, אבל מספיק כדי להצליח להסתכל
עלייך מהצד ולהיות הדמות שכל כך היית צריכה שתהיה לך. אני רוצה שתביני משהו אחד:
את לא תמיד טועה. את מבולבלת בעיקר, וזה הכול. אני יודעת שאני לא מחדשת לך כשאני
אומרת לך את זה, אבל הסיגריות, החתכים, הלא לבכות הזה שיש לך - כל אלו לא יעזרו
בכלום. הסיגריות לא באמת גורמות לך להירגע, הן רק הורסות לך את הקול, החתכים זה
כאב רגעי, ולטווח הארוך זה רק ימשוך תשומת לב מהסוג שאת לא רוצה, והלא
לבכות? אני יודעת שזה נראה לך כאילו את פשוט לא מצליחה, כאילו זה לא בשליטתך, אבל האמת
היא שאת היחידה ששולטת בזה. הבעיה היא שאת שולטת בזה חזק כל כך עד שאת פשוט לא
מוכנה לשחרר... ממה את מפחדת? ממה את דואגת? שיראו מי את באמת? אהובה, את אדם
מדהים ומהמם ביופיו! ושום זבל לא הפך אותך לפחות ממה שאת, לפחות ממה שהיית. את
מדהימה וטובה ויפה, ואף אחד לא ייקח את זה ממך. אני אוהבת אותך המון, והגיע הזמן
שגם את תאהבי קצת אותך, אותנו...
לדבר אִתך
הרבה לא באמת יעזור, ושתינו יודעות את זה, אז אני רק רוצה שתיכנסי לשיר הזה, תלחצי
פליי ותעצמי את העיניים.
