המשיכי לחלום, דעי
לך שאת מגשימה את חלומותייך.
עוד יגיע הרגע שבו
תעופי לעולמות רחוקים, אל המדבר, יערות הגשם, יחפה על החול מזריחה לשקיעה. תפגשי
אנשים בכל הצבעים, תנדדי ממקום למקום. שם תוכלי להיות את, תרקדי לך בחופש מוחלט.
תרגישי שסוף סוף רואים אותך, אוהבים ומעריכים, כן, גם אנשים שראית רק לרגע ועברו
הלאה. לעתים מבט אחד אומר כל כך הרבה.
עוד יגיע הרגע שבו
תוכלי לבחור איפה להיות. עוד תהיה לך היכולת לקום וללכת ממקום שלא טוב לך. אם
יתחיל להיות קצת קר, תוכלי לנדוד לארצות חמות.
עוד תשחי באוקיינוס
של רגשות, תנסקי לשמים ותיפלי חזק לאדמה. כמו שאת אוהבת, להרגיש חזק, לצלול עמוק
ולעלות חזרה. העיקר להיות חופשייה לנוע.
הפחד הזה שבך, שעוד
יום עובר ולא חוזר, עוד יום עובר בלי משמעות והרי חיים פעם אחת; חרדת הקיום, הפחד
הזה, הוא בעצם מה שמניע אותך לחיות את הרגע.
וזה בסדר עכשיו,
מותר לך להתבונן, להטיל ספק, לחשוב שלא הכול ברור מאליו, שיש שם הרבה יותר ממה שאת
רואה ומרגישה עכשיו.
זה עוד יגיע.
ועכשיו, היי שלווה,
העלי חיוך על פנייך, כי את קרובה לפתוח את הדלת הזאת, לרוץ אל המרחבים הפתוחים, אל
האופק. והשמים כחולים והשמש יהיו לך סימני דרך.
